לשולה היה מזג חם, אף פעם לא ידעתי למה לצפות ומתי תבוא המכה. תמיד הייתי דרוכה, מחכה לסטירה מצלצלת מצידה. היא דעתנית ופראית ואני פייסנית ושקטה. שולה הייתה אחת שיודעת מה היא רוצה ושמה פס על העולם ואחותו. ככה היא תמיד אמרה. והדגישה את מילה ואחותו. כאילו זה לא מספיק להגיד את העולם, הרי אחותו כבר נכללת בפנים. כזאת היא הייתה מתחכמת.
היא לא אהבה לעשות כושר בשום צורה והיא הייתה מעשנת כבדה. אי אפשר היה לפספס את העשן הסמיך עם הריח האפלולי, המסתורי והמשוגע שהיה יוצא ממנה.
לפעמים הייתי מתעצבנת ואומרת לה די ושתרגע, כי אני לא עומדת בלחץ והיא מהירה לי מידי. והיא היתה עונה בקול צרוד ועבה יאללה תרגיעי יא לחוצה, ותפתחי חלון, חם פה למות. ותמיד פתחתי בשבילה את החלון, גם כשהרוח העיפה את השערות הארוכות שלי ישר לעיניים והסתירה את הקיר ממול. יאללה מה את מתרגשת היא צעקה, תפסיקי להיות ילדה קטנה בכיינית ותמשיכי הלאה.
שולה ידעה טוב מאוד לתת את התחושה הזאת שאני חנונית גמורה והיא מלכת הכיתה. יחד עם זאת, אני מודה שאהבתי אותה אהבה גדולה. ולמען האמת בגלל שהיא הייתה החברה הכי טובה שלי, ידעתי שבתוך תוכה היא רכה. אבל לא רכה כמו חמאה. היא הייתה רכה כמו ספוג. מהספוגים שבצד אחד שלהם יש חיספוס רציני שלא מובן מה עושים איתו באמבטיה ובצד השני קטיפה נעימה. לא היה בה משהו באמצע. והיא הייתה רחוקה מלהיות מושלמת כמו שהיא הציגה את עצמה.
מיד כשראיתי אותה ידעתי שהיא תעשה לי צרות ותיקח אותי להרפתקאות מסובכות. שולה היתה כחולה עם כתמים לבנים דהויים וגג כמעט לבן, מהשמש. בלי טסות בגלגלים ועם דפיקה סקסית בדלת השמאלית האחורית.
וכשהיא הוציאה את הצד הקטיפתי שבה קראתי לה שולי. והיא תמיד התעצבנה כשלחצתי עליה כי יצא לה צליל כזה דק וצורם. בכלל לא צליל כזה שהתאים לשולה שלי. לימים הבנתי שהיה לה שם נוסף פורד פיאסטה שנת 84′.
געגועים לשולי שלי.
לעוד סיפורים קצרים – תעקבו אחרי לירון גולן – https://www.facebook.com/liron.golan.14
